שוויץ למתקדמים- או- למה ישנתי על הרצפה בהאקתון.


המייל שמזל שפתחתי
 – רואי סינוף – סטודנט להנדסת חשמל. 

כמה פעמים קיבלתם מייל בתפוצה שכוללת את כל הסטודנטים ומחקתם בלי להסתכל?

רואי מספר על המייל שהוביל אותו לייצג את מרכז ברוניצה ואת הטכניון בשוויץ.

לפני מס' חודשים נשלח מייל מטעם מרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, שכלל קול קורא לסטודנטים להגיש מועמדות להשתתף בהקאתון בשם "START". אחרי תהליך מיון קצר- התבשרתי שנבחרתי כאחד מ-12 סטודנטים מפקולטות שונות שייצגו את הטכניון בתחרות ובכנס שנערכו בשוויץ.

האקתון הוא מעין מרתון תכנות שנמשך 24-48 שעות, ומורכב מקבוצות של עד 4 אנשים שמתחרים בבניית מוצר תוכנה מאפס בזמן נתון. למרות שמהתיאור נשמע שכל המשתתפים צריכים להיות 'גאוני' תוכנה, בפועל אפשר לבוא גם בלי רקע במחשבים בכלל. קבוצה טובה תכלול לרוב גם את אלו המתמקדים בהצגת התוצר ("Pitching") – הסבר כללי, רעיונות לפיתוח עתידי, שיווק, מחקר שוק וכו' (הקבוצה מהטכניון שזכתה במקום השני בתחרות, כללה רק מתכנת אחד!).

כשהגענו לשוויץ, לא ידענו ממש למה לצפות, אבל ההקאתון, שכלל 250 סטודנטים מכל העולם, והופק ע"י הסטודנטים המקומיים, עלה על הציפיות בכל תחום. הארגון היה מרשים (למרות שחלקנו נאלצנו לישון על הרצפה), האנשים נחמדים והאתגרים מגוונים ומעניינים. במסגרת התחרות 10 חברות הציגו בעיות ודרישות שונות וביקשו שנתייחס אליהן, ממציאת פתרון לבעלי מוגבלות בהגיעם לתחנת הרכבת, דרך שיפור חווית משחקי המחשב ועד מכונית משחק שלומדת בעצמה את המסלול ומשפרת את זמניה בכל הקפה. בעיני, האתגרים המעניינים ביותר היו בתחום ה FinTech (טכנולוגיה פיננסית).

לאחר ההקאתון טיילנו ארבעה ימים במזרח ובמרכז שוויץ. ביקרנו במפלי הריין ובאגם בודנסי, בעיר הבירה ברן, בציריך, בסנט גאלן ובהר המושלג ריגי שבאלפים השוויצרים, שהיה ללא ספק השיא של הטיול. בסוף אותו שבוע השתתפנו בכנס שכלל 1,500 סטודנטים, יזמים, משקיעים ונציגי תאגידים, ושאורגן גם הוא ע"י סטודנטים מהאוניברסיטה המקומית בסנט גאלן. בדומה להקאתון, גם הכנס היה הזדמנות מצויינת ללמוד במסגרת הרצאות וסדנאות שהתקיימו בכ-10 מוקדים במקביל, וכמובן לפגוש ולהכיר סטודנטים ויזמים מרתקים, ביניהם הישראלי אוהד פלוטניק (שהיה בין מייסדי אאורטו שנמכרה למייקרוסופט ב-200 מיליון דולר) והיזם הסדרתי ביבופ גרסטה, סמנכ"ל בחברת הייפרלופ (ממליץ מאוד לקרוא עליהם ועל הרעיון!)

לאחר עשרה ימים גדושים בחוויות ובחברים חדשים חזרנו ישר לסמסטר – פחות מחצי יום אחרי הנחיתה כבר הייתי בשיעור. נחיתה כואבת…